פסק-דין בתיק דמ"ש 53064-08-10

בפני בית הדין תביעת התובע לפיצוי פיטורים והודעה מוקדמת.

הרכיבים של הבראה חופשה והפרשות לפנסיה אשר נתבעו בתביעה נסתיימו בפסק דין חלקי  בפשרה כאמור בפרוטוקול מיום 27.3.12 (עמ' 6 ש' 1 ואילך) ומהווים חלק בלתי נפרד מפסק דין זה.

העובדות

1.         התובע הועסק בנתבע 14 חודשים. לטענתו מ 1.6.08 ולטענת הנתבעת מ 15.6.08 והכל עד ליום 26.8.09.

2.         התובע הגיע לנתבע, בכנס שנערך במלון לחברות השמה בו השתתפה הנתבעת אשר לה היו דרושים עובדים. התובע הוחתם באותו יום על טופס 101 ופרטיו נלקחו (עמוד 8 ש' 4-5).

המחלוקת

1.         הצדדים חלקו לענין נסיבות סיום העבודה, וכתוצאה חלקו על הזכאות לפיצוי פיטורים והודעה מוקדמת.

2.         הצדדים חלקו לענין נסיבות יצירת מסמך "הצהרת עובד" מיום 9.2.09 שצורף לכתב ההגנה ויצירת מסמך "הצהרת עובד סיום עבודה" מיום 21.8.09 שצורף להודעת הנתבעת מיום  24.10.11. התובע הכחיש חתימתו על שני המסמכים. הנתבעת טענה כי חתם על שניהם.

הכרעת הדין

גרסאות הצדדים

1.         התובע טען כי עבד ברצף בעבודתו ויום אחד קרא לו מר דוד מטעם הנתבעת ואמר לו שימשיך את עבודתו באותו יום ולאחר מכן אין לו עבודה. לטענתו נאמר לו כי אין יותר צורך בעבודתו. משביקש מכתב פיטורים נשלח למשרד אל מנהל הנתבעת. מנהל הנתבעת לא היה ולאחר שחזר הלוך ושוב למשרד נאמר לו כי לא יקבל מכתב פיטורים. (עמ' 7 ש' 10 עד 16). גרסתו זו מתיישבת עם האמור בכתב התביעה בסעיף 5. יש לציין כי גרסתו היתה עקבית.

2.         מנגד גרסת הנתבעת לא היתה אחידה. בכתב ההגנה טענה הנתבעת לעניין סיום נסיבות העסקתו כי " משהסתיימה עבודתו של התובע בצוות העבודה בו עבד הוחלט על ידי הנהלת החברה המפעילה את בניית הרכבת לסיים את עבודתו כמו גם את עבודתם של עובדים נוספים, התובע  לא פוטר מעבודה, היא פשוט הסתיימה עבורו". (דגש שלי ש.ש). על פי הגרסה בכתב ההגנה הנתבעת הפסיקה את עבודתו. לעומת זאת בהודעת הנתבעת מיום 24.10.11 מובאת גרסה אחרת ולפיה העובד הצהיר על  סיום עבודתו ברכבת מרצונו וחתם על מסמך בתאריך 21.8.09. עוד טען שם מנכ"ל החברה מר אהד עדי כי לפי מיטב ידיעתו התובע המשיך לעבוד ברכבת באמצעות חברה אחרת בניהולו של מר חסן אטרש הנקראת "חפירות הארמון". לחיזוק גרסתו צירף מסמך  שנחתם לכאורה לטענתו על ידי התובע.

3.         כבר בשלב זה ועוד בטרם נשמעו עדויות העדים ברי כי גרסת התובעת המאוחרת סותרת את גרסתה המוקדמת בכתב ההגנה.  הפסיקה קבעה כי עובד לא יכול לטעון היותו מפוטר ומתפטר. קל וחומר לא יכולה חברה לטעון כי עובד פוטר ולחילופין התפטר. גם אין לקבל את טענת מנכ"ל החברה כי רק באיחור מצא את מסמך הצהרת עובד על סיום עבודה ועל  כן טען אותה באיחור שכן הטענה האחרת בדבר עבודתו אצל אטרש הנ"ל היתה אמורה להיות ידועה לו עוד לפני הגשת כתב ההגנה, ואינה מוזכרת במילה וחצי מילה בכתב ההגנה. הנתבע נחקר על כך במפורש  ותשובותיו לא רק שלא יישבו  את הסתירה אלא העלו ספקות נוספים. בחקירתו הוא אומר " זה היה פחות או יותר באותה תקופה, לא זוכר תאריכים מדויקים, היינו בקשר עם איש הרכש של הרכבת באותו תקופה בועז, בפגישות שוטפות שהיינו שם התגלה לנו שגם התובע וגם עובדים אחרים עברו להיות עובדים שלו, לא רק זה, שמר חסן אטרש שילם לנו שיק, חבל שלא הבאתי אותו לכאן, על זה שהוא מר חסן אטרש שילם לנו שיק לאחר ישיבה משותפת שעשינו עם קניין הרכב בועז, על כך שהוא "גנב" לנו עובדים, הוא לא העובד היחידי הוא שילם לנו כסף" (עמ' 11 ש' 24 ובהמשך עד עמ' 12 ש' 2). מתשובותיו של עד הנתבע עולה כי בסמוך להפסקת עבודת התובע ב 26.8.09, כבר נודע לנתבע השתלשלות עניינים לכאורית זו עם הנ"ל אטרש. אולם כתב ההגנה שהוגש ב 12/10 כשנה לאחר מכן אינו מאזכר ענין זה של אטרש.

4.         מכאן שגרסה זו של הנתבעת היא לכל הפחות גרסה כבושה.

5.         הפסיקה קובעת כי עדות כבושה, ערכה ומשקלה מועטים ביותר, משום שהכובש עדותו חשוד מטבע הדברים, על אמיתותה, זאת כל עוד אין בפיו הסבר משכנע על שום מה נכבשה העדות עת רבה ומדוע החליט העד לחשפה בחקירה בבית הדין ולא קודם.

6.         הפסיקה קבעה כי אם ניתן הסבר מתקבל על הדעת ל"כבישת" העדות, רשאי בית המשפט ליתן בה אמון ולהעניק לה את המשקל הראייתי המתחייב בנסיבות (קדמי, על הראיות, חלק א', מהדורת 1999, עמ' 373). בהמשך קובע י. קדמי (שם בעמ' 375):

"ויודגש כי ההסבר חייב להתייחס לשתי השאלות; האחד - הן לענין סיבת הכבישה, והן לענין עילת הגילוי: "ההסבר שעל בית המשפט להשתכנע הימנו הוא לגבי שני עניינים; האחד - על שום מה שתק וכבש... ; והשני, מה נשתנה עתה ומהו הנימוק שהניעו לשבור את שתיקתו...".

...

ויודגש א. הכללים הנוהגים בקשר ל'עדות כבושה' של עד - נוהגים גם לענין הערכת מהימנותה ומשקלה של עדותו של הנאשם. ולא למיותר לציין, כי ב-ע.פ. 365/81 מצא בית המשפט בכבישת העדות מצד הנאשם "חיזוק" לראיות התביעה... ב. יש הגורסים כי אפשר והעלאת 'גרסה כבושה' תפעל לחובת הנאשם כאילו המדובר ב"שקר מהותי".